<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית ראשון שער שלישי</h1>
<h2>דף יג:</h2>
תניא לעולם שוחטין, בין ביום ובין בלילה, בין בראש הגג בין בראש הספינה.
<h2>דף מא.</h2>
שנינו בפרק השוחט אין שוחטין לא לתוך ימים ולא לתוך נהרות. פי' כדי שלא יראה כשוחט לשם שרו של ים ושל נהרות. ולא לתוך כלים. כדי שלא יראה כמקבל הדם לזורקו [לע"ז]. אבל שוחט הוא לתוך אוגן של מים. דכיון שיש בו מים מידע ידעין שאינו מקבלו לזריקה. ואוקימנא בגמרא דווקא במים עכורין, הא במים צלולין אסור, דנראה כשוחט לבבואה שלו. והילכך בשיש בו עפר מותר. ושוחט בספינה על גבי הכלים. כלומר אם הוא בספינה אפילו הכי לא ישחוט בתוך הכלים, אבל כדי שלא יטנף הספינה ישחוט על גבי הכלים. ובגמרא אמרו שאם רצה מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על דפני הספינה. אין שוחטין לגומא. לפי שנראה כמאסף שם הדם כדי לאכול עליו, שכן דרך המינין. אבל עושה גומא בתוך ביתו כדי שיכנס הדם שם, ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין. ואקשינן עלה בגמרא אבל עושה גומא בתוך ביתו, והא אמרת אין שוחטין לגומא כלל. ופריק רבא הכי קאמר אין שוחטין לגומא כל עיקר, והרוצה לנקר חצירו כיצד עושה, עושה מקום חוץ לגומא ושוחט ודם שותת ויורד לגומא, שהרואה יודע שאינו אלא לנקר חצירו. ובשוק לא יעשה כן, שאין אדם חושש לנקר השוק, ואע"פ שאינו שוחט לתוך הגומא ממש, כיון שהדם שותת ויורד לגומא יראה כמאסף הדם לגומא כחוק המינין. תניא כוותיה דרבא היה מהלך בספינה ואין מקום בספינה לשחוט, מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על דפני הספינה. ואין שוחטין בגומא כל עיקר, והרוצה לנקר חצירו, עושה מקום חוץ לגומא ושוחט ודם שותת ויורד לגומא, ובחוץ לא יעשה כן משום ובחוקותיהם לא תלכו, ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו. ומסתברא מדקאמר שצריך לבדוק אחריו שמא מין הוא, אף שחיטתו פסולה מספק, שמא שחיטת מין הוא. וכיון דתנינן אינך כולהו במתני' בהדי הא, אף כולהו אסורות מספק. אלא שאני תמיה כיון דתני לעיל מינה (ל"ט, ב') השוחט לנכרי שחיטתו פסולה, ותני בסיפא דמתני' (מ"א, ב') השוחט לשם עולה שחיטתו פסולה, ותני הא באמצע, אם איתא דשחיטתו פסולה, היכי לא תני בהא נמי השוחט לשם ימים שחיטתו פסולה, ולפיכך איפשר לומר דשחיטתו כשירה היא, שאף הוא אין מחזיקין אותו במין, ואין מוציאין אותו מחזקת כשרותו הראשונה מיד אלא אחר בדיקה. וזה נראה לי עיקר. ואף מדברי רש"י ז"ל נראה כן, שהוא ז"ל פירש צריך בדיקה אחריו שמא מין הוא ויבדילו מיינו ומפיתו, דאלמא אין הבדיקה כדי להכשירו אלא כדי לפסלו, דעד שיבדק ונמצא מין אין פוסלין אותו, ואף שחיטתו כן.
